רונן ואח' נ' פלאפון תקשורת בע"מ

פסק דין

לפני תביעה בסך של 28,000 ₪ שהגישו התובעות כנגד הנתבעת בגין חיובים בשל שימוש חורג לכאורה מחבילת הגלישה אותה רכשה התובעת 1 (להלן תיקרא:"התובעת") באמצעות מודם סלולארי.

טענות התובעות בקצרה:

התובעת ביקשה להתחבר לחבילת גלישה שמציעה הנתבעת באמצעות "נט סטיק" סלולארי, כאשר החבילה כללה נפח של 18 GB והחריגות שבוצעו בסכומים לא מבוטלים במסגרת מספר חודשים, לאחר חצי שנה של שימוש במודם, היו בלתי סבירות ולמעלה מכך, כל ניסיונות התובעת לברר ממה מורכבים החיובים כשלו.

לטענת התובעת השימוש שנעשה על ידה הינו שימוש רגיל סטנדרטי שאינו יכול להגיע לחריגה שמסתכמת בסכומי עתק של למעלה מ- 10,000 ₪ לחודש במקום סכום כולל עבור החבילה בסך של כ- 88 ₪ ל- 18 GB , בנוסף להטבה שניתנה לה על ידי הנתבעת, מחשב נובו במתנה.

התובעת אישרה, כי לא שולמו על ידה כל הוראות הקבע, בהתאם להתחייבות עם הנתבעת ומתוך 18 תשלומים שולמו על ידה 12 תשלומים בלבד.

התובעות הגישו תביעה על סכום של 28,000 ₪ הכולל את כל התשלומים שבוצעו על ידן וכן את עוגמת הנפש שנגרמה להן בשל התנהלות הנתבעת, בין היתר, בחסימת כרטיס אשראי שלא כדין בניסיון לחייב את התובעת בחיוב בסכום חורג, הרבה מעבר לזה שהתחייבה עליו, במסגרת חבילת הגלישה.

טענות הנתבעת בקצרה

לטענת הנתבעת, ביום 10/2/10 התקשרו הצדדים בהסכם לאספקת שירותים סלולאריים , במסגרתו רכשו התובעות מכשיר מודם סלולארי מדגם טליט תוך הצטרפות לתוכנית "מחשב נייד מתנה מהנתבעת".

כחלק בלתי נפרד מהתוכנית נהנו התובעות מחבילת גלישה בנפח של 18 GB כאשר מחיר כל GB נוסף , מעבר לחבילה, עומד על סך של 11.88 אגורות.

התובעות ו/או מי מטעמן גלשו בפועל בהיקפים אדירים, תוך חריגה משמעותית מחבילת הגלישה ומשכך, חויבו בהתאם.

לטענת הנתבעת, חרף חריגה משמעותית בהיקף של 64 GB , לאחר שהתובעות פנו לנתבעת והלינו על החיוב, הסכימה הנתבעת כאקט של מחווה ורצון טוב, לטובת הלקוח, לזכות את התובעות בחיוב החורג בגין הגלישה בסך של 6,748.61 ₪.

חודש לאחר מכן, חרגו התובעות וחויבו בסכום של כ- 14,000 ₪ , הנובע בעיקר בשל חריגה בגלישה, התובעות פנו בשנית וכצעד חריג זוכו שוב, תוך שהנתבעת מדגישה בפניהן כי עליהן לגלוש בהתאם להיקף הגלישה בתוכנית אליה הצטרפו שאם לא יחויבו בהתאם.

בחשבונית מחודש מרץ 2011 כאשר היתה חריגה נוספת בסכום של כ- 3,500 ₪ סירבה הנתבעת לזכות את התובעות בגין השימוש שנעשה בפועל ובמיוחד כאשר כל תקלה לא נרשמה במכשיר המודם, הראיה לכך הינה שבמהלך אותם חודשים שבהם הקפידו התובעות שלא לחרוג מההיקף של תוכנית הגלישה, לא בוצעו חריגות.

לסיכום טענה הנתבעת, כי אין כל אחיזה לסכום המופרז אותו בחרו התובעות לתבוע, למעלה מכך, התעלמו האחרונות מכל הזיכויים שקיבלו מטעם הנתבעת במהלך ההתקשרות ודין התביעה כנגדה להידחות תוך חיובן של התובעות בהוצאות הנתבעת ובתשלום יתרת החוב שנותרה להן אצל הנתבעת שטרם הגישה תביעה.

דיון :

התובעות טוענות להפרה של ההסכם מטעם הנתבעת בכך שהאחרונה לא מסרה לידי התובעות פירוט באשר לתכני החריגה בגלישה ומשכך, לא יכלה התובעת לערער אחר החיוב, במיוחד כאשר לטענתה היא מבצעת גלישה "רגילה" באתרים נפוצים, מבלי לבצע "הורדות" של סרטים / שירים כאלה שתופסים נפח גדול ובהיכרותה את הרגלי השימוש שלה, תוך הקפדה על ההוראות שניתנו לה על ידי הנתבעת, כך למשל הוצאת המודם בתום השימוש, לא תיתכן חריגה כזו המתוארת בשלוש החשבוניות נשוא התביעה.

אין מחלוקת בין הצדדים באשר להסכם ההתקשרות, המחלוקת היחידה נסבה סביב שאלת החיוב בגין שימוש חורג מתוכנית הגלישה אליה הצטרפה התובעת, כאשר בגין אותה חבילה, מעבר להתקשרות בת 18 חודשים ותשלום קבוע, התחייבה הנתבעת לספק שירותי גלישה בנפח של 18 GB בתשלום חודשי בסך של כ- 88 ₪ , מעבר להטבה אותה קיבלה מטעם הנתבעת במתנה – מחשב.

עוד אין מחלוקת לפיה, הנתבעת זיכתה את התובעות בגין שתי חשבוניות במהלכן חויבו התובעות בסכומים לא מבוטלים, האחת בגין חודש 8/10 בסכום של כ- 7,000 ₪ והשנייה, חודש לאחר מכן בסכום של כ- 14,000 ₪.

במהלך הדיון לפני, העיד נציג הנתבעת, כי האחרונה נוהגת לזכות כאשר הלקוח פונה בפעם הראשונה בעת שמבוצעת חריגה (מיוחסת לו בפעם זו אי ידעה ) ואילו לגבי הפעם השנייה טען הנציג, כי זה בוצע על מנת לעזור ללקוחה, לדבריו : "חיפשו סיבה לזכות אותה שוב, זיכינו גם בחיוב השני." (ראה דברי הנציג בעמוד 1 בפרוטוקול הדיון מול השורות 19-20 ), בהמשך מסביר הנציג, כי זה חלק מהמדיניות של הנתבעת ללכת לקראת הלקוח.